חנוכה היום בערב בעז"ה. אני מתרגשת, זה אחד החגים האהובים עלי :)
נכון הסופגניות השמנמנות האלה?
נו, החגיגיות הצבעוניות, עם הזילופים של השוקולד הצבעוני והסוכריות, ריבת חלב וכל שאר הפינוקים השווים האלה…
ולידן בקצה השולחן, אולי במדף אחר בחנות, אלה הרגילות הקלאסיות – ריבה אדמדמה ואבקת סוכר בנדיבות.
לאיזה "מחנה" את שייכת? למסורתי והפשוט או לחדשני והמשתנה?
חשבתי על זה, זה ממש כמו בעבודה –
יש את הסטרטאפים ושאר החברות שעובדות בחזית הטכנולוגיה – נקרא להן: הסופגניה הצבעונית
ויש את החברות הממוסדות יותר, אולי ממשלתיות – הסופגניה הקלאסית
ואם את כרגע בחיפוש ומתלבטת לאן פנייך מועדות –
בואי נעשה סדר, אבל הפעם במחווה מיוחדת לחנוכה והסופגניות.
מקרא: החליפי את סוגי הסופגניות בהתאם…
ישנם מספר הבדלים עיקריים בין מקומות עבודה שונים. שימי לב לבחון אותם ולהחליט מה נכון עבורך:
סביבת עבודה: בסופגניה הצבעונית יש סביבת עבודה מהירה ודינמית יותר, בעוד בסופגניה הקלאסית עשויה להיות תרבות נינוחה יותר.
תפקיד ואחריות: בסופגניה הצבעונית, ייתכן שתהיה לך יותר גמישות ואחריות רוחבית על הפרויקטים שלך, בעוד בקלאסית, התפקיד והאחריות שלך עשויים להיות מוגדרים ומובנים בצורה ברורה יותר.
סיכון וביטחון תעסוקתי: הסופגניות הצבעוניות הן לפעמים מיזמים מסוכנים יותר וייתכן שלא תהיה להם אותה רמה של ביטחון תעסוקתי כמו בסופגניה הקלאסית.
פוטנציאל צמיחה: עבודה בסופגניה צבעונית יכולה לספק הזדמנויות לקידום מהיר ככל שהחברה גדלה ומתרחבת, בעוד שבקלאסית, הקידום עשוי להיות מדורג ואיטי יותר.
הטבות: ייתכן שלסופגניה הצבעונית לא יהיו המון הטבות, כגון ביטוח בריאות, תוכניות פרישה וחופשה בתשלום. סופגניות קלאסיות מבוססות עשויות להציע חבילות הטבות מקיפות יותר.
איזון בית-עבודה: הסופגניות הצבעוניות יכולות להיות תובעניות מאוד ולדרוש שעות ארוכות ומחויבות משמעותית של זמן ואנרגיה, מה שעלול להוביל לאיזון בית-עבודה לקוי. בסופגניות הקלאסיות לפעמים עשוי להיות איזון טוב יותר בין העבודה לבית.
בסופו של דבר, עליך לברר על כל חברה האם היא מתאימה עבורך, זה תלוי ביעדים שלך, בנתוני החיים, ובסדרי העדיפות שלך. חשוב לשקול היטב את היתרונות והחסרונות של כל סוג של סביבת עבודה לפני קבלת החלטה.
בינתיים חנוכה שמח ומאיר!
ברכי.
יש משהו שחוזר אצלי המון בשיחות עם מחפשות עבודה – ואני רוצה לשים עליו רגע זרקור, כי זה באמת עושה הבדל בתוצאות.
זה קשור לפניות נטוורקינג לעובדות חברה.
הרבה מחפשות עבודה פונות לעובדות חברה כמו במכתב מקדים למגייסים – מנסות להסביר, לשכנע, לספר את כל הסיפור…
ואז הפניה יוצאת ארוכה, כבדה, ולפעמים אפילו קצת מלחיצה לצד השני.
אבל פניה לעובדת חברה היא לא בדיוק כזה מכתב מקדים.
המטרה שלה הרבה יותר פשוטה:
להגיע לערוץ הנכון בתוך החברה – ורצוי דרך מסלול פנימי (referral / חבר מביא חבר).
רגע סדר – למי בכלל פונים?
כשאני אומרת “עובדת חברה”, אני לא מתכוונת למגייסת ולא ל-HR.
אני מתכוונת למישהי שעובדת בתוך החברה – בצוותים, במוצר, בפיתוח, ב-QA, בדאטה, בפרודקט – לא משנה.
מישהי שיכולה לעזור לך להגיע להגשה הנכונה, ובלא מעט מקרים גם להכניס את המועמדות שלך דרך חבר מביא חבר.
החידוד פה הוא חשוב:
את לא מבקשת ממנה להחליט עלייך או להתאמץ הרבה. את מבקשת עזרה קטנה, נטו כדי לפתוח לך את הדלת.
למה לפעמים עובדות נרתעות לעזור?
בשבוע האחרון הנושא הזה עלה לי כמה פעמים מכמה זוויות, ופתאום זה ממש התחדד לי.
מבחינת עובדות חברה יש הבדל ענק בין שני דברים:
1. להגיש אותך פנימית דרך חבר מביא חבר
זה קצר, ואם הקו"ח שלך מתאימים אז לגיטימי.
2. לכתוב עלייך “המלצה” או התרשמות אישית
פה הרבה עוצרות – בצדק. אין היכרות איתך, מן הסתם יש עומס והצפה של פניות כמוך, והן לא רוצות לקחת אחריות או להרגיש שהן “מוכרות” מישהי שהן לא מכירות.
ופה הקטע:
כשאת פונה לעובדת בחברה –
את לא בהכרח צריכה ממנה המלצה אישית כדי להרוויח מהערוץ הזה.
את כן צריכה לפנות בצורה שמכבדת את המקום שלה – ועושה לה קל לעזור.
עוד זווית מהשטח – איך זה נראה אצל אנשים ממש עסוקים
דיברתי על הנושא גם עם מהנדס תוכנה סניור שאני מכירה.
אדם עמוס – יש לו לו"ז צפוף, אחריות גדולה, וסטנדרט מקצועי גבוה.
שאלתי אותו מה יעשה אם יקבל פניה אנונימית ממישהי שמחפשת קשר לחברה שבה הוא עובד ותבקש להעביר קו"ח – האם יתייחס ואיך.
הוא ענה לי שלא יעביר בלי לדבר איתה קודם, אם כן יעביר, זה כולל ההסתייגות (עדינה) שלא מכיר אותה אישית אבל התרשם וכו', ובודאי שלא ימציא המלצה מפוברקת.
כלומר, גם אצל אנשים סופר עסוקים יש לפעמים רצון לעזור.
תלוי בעומס ובהצפת הפניות בשגרה.
ועוד דוגמה – כשזה עובד ממש יפה
היתה לי שיחת סטטוס עם מישהי שאני מלווה בחיפוש עבודה.
כרגיל בשיחות כאלה, אני מתעדכנת – איפה כל תהליך עומד, מה התקדם השבוע, ומה עדיין תקוע.
ואז שאלתי אותה שאלה אחת, הכי פרקטית שיש:
האם את פונה לעובדות חברה ומבקשת עזרה?
והתגובה שלה פשוט עשתה לי טוב:
"כן! תקשיבי, יש נשים מתוקות ברמות. ממש רוצות לעזור."
היא סיפרה שהיא ניסחה הודעה ממש טובה, והיא רואה שזה עובד – היא מקבלת תשובות, יש המשך שיחות, ויש גם פניות שמתקדמות לראיון.
ברור שלא כל פניה הופכת למשהו קונקרטי – חלק מביאות תוצאה, חלק פחות, וחלק בכלל נשארות בלי תגובה.
אבל שוב מתחדד העניין הזה – כשהפניה כתובה נכון, יש לא מעט אנשים בצד השני שבאמת מנסים לעזור במה שהם יכולים.
וזה בדיוק מה שחשוב לי שתזכרי:
יש הרבה אנשים טובים בדרך.
וכשאת פונה בצורה קצרה, ברורה ומכבדת – הסיכוי לפגוש אותם עולה משמעותית.
אז איך נראית פנית נטוורקינג טובה לעובדת חברה?
5 כללים לפניה שעובדת
1. בקשה אחת, ברורה
הכי יעיל לבקש אחד מהשניים:
– "האם תוכלי להפנות אותי לערוץ הנכון להגשה?"
– "האם יהיה לך נוח להגיש אותי בחבר מביא חבר למשרת ___?"
2. הקשר קצר במקום שכנוע
2-3 שורות שמסבירות התאמה בסיסית.
לא להתחיל לשווק את עצמך – רק להסביר למה זה רלוונטי.
בלי רשימת שאלות, בלי “תבדקי לי”, בלי טקסט שמרגיש כמו נאום.
3. הורדת לחץ
להוסיף משפט אחד שמאפשר לה לסרב בלי אי נעימות:
“אשמח לכל תשובה, רק אם מתאים לך”
4. לצרף הכול בהודעה אחת
קו"ח + לינקדאין (אם יש) + שם משרה/תחום מדויק.
כדי שלא תצטרכי להמשיך להתכתב על פרטים.
5. לעבוד סטטיסטית
לא כולן יענו. לא כולן יעזרו.
זה לגמרי בסדר. את מחפשת את מי שכן יכולה ורוצה לעזור.
הנה דוגמה לנוסח פניה מומלץ (סגנון להשראה)
היי [שם],
נעים מאד – אני ____, [כותרת תפקיד/תחום] עם ניסיון ב-_____. ראיתי שאת עובדת ב_____, ואני מתעניינת במשרת _____ אצלכם.
הניסיון שלי נראה מתאים למה שמחפשים.
רציתי לשאול אם יש לך אפשרות לקשר אותי להגשת מועמדות בקישור חבר מביא חבר, או אולי יתאים לך להגיש אותי פנימית לצוות הגיוס?
מצרפת קו"ח + לינקדאין.
אעריך כל תשובה ותודה בכל מקרה על הזמן.
ומה לא לכתוב בפניה כזאת
ולסיום – תזכורת קטנה וחשובה:
זה בסדר שלא כולן עונות.
זה בסדר שלא כולן יעזרו.
זה לא אומר שהערוץ הזה לא עובד – זה אומר שכולם עמוסים.
אבל כשפונים נכון – קצר, ברור, מכבד – יש לא מעט פעמים שזה בדיוק מה שפותח את הדלת.
זה קרה השבוע כשחיפשתי בכלל משהו אחר.
איזה קובץ מסוים ששמרתי בשם לא ברור (טעות נפוצה, אגב…)
ותוך כדי החיפוש – אני מוצאת את עצמי נוחתת פתאום על קובץ ישן.
טיוטה של קורות חיים מתקופת חיפוש העבודה שלי לפני 10 שנים בערך.
לא זכרתי שהוא שם בכלל.
אבל כשפתחתי, קראתי אותו בהפתעה:
"באמת כתבתי את זה ככה? וואו, כמה השתניתי מאז…"
לא רק בטכנולוגיות או בניסיון –
אלא בביטחון, בבהירות, ביכולת לנסח את עצמי.
וזה גרם לי לחשוב על זה עוד כמה דקות.
כמה קל לשכוח את הדרך שעשינו, כשאנחנו כל הזמן רצות קדימה.
אז הנה תרגיל קטן שאני ממליצה לך לנסות:
🔹 חפשי קובץ ישן – טיוטה של קורות חיים, מכתב מקדים ששלחת למשרה, אולי אפילו הודעה שכתבת לחברה.
🔹 קראי אותו בעיניים של היום.
🔹 ותשאלי את עצמך: "מה הייתי כותבת אחרת עכשיו?"
רוב הסיכויים שתגלי – שאת כבר לא אותה אחת שכתבה את זה.
וזה בדיוק העניין: התקדמות אמיתית לא נמדדת רק במציאת עבודה חדשה.
לפעמים היא מתחבאת במשפט שכבר לא היית כותבת כי יש לך כבר תובנה אחרת על הנושא.
לפעמים נדמה שהצלחה בחיפוש עבודה נמדדת רק בדבר אחד: מצאת עבודה או לא.
אבל זאת טעות נפוצה – וחבל, כי יש הרבה נקודות שמראות שאת ממש כן בתנועה קדימה.
אז אם את בתוך התהליך, או מרגישה שאת תקועה –
הנה 3 סימנים, נסי לחפש אותם אצלך כי הם מלמדים אותך שאת בהתקדמות
(ואם לא, נסי להגיע אליהם, לבד או עם עזרה, כי אפילו שהם צעדים קטנים – ככה מתחילים)
🔹 בהירות חדשה: את מרגישה שיותר ברור לך לאן את רוצה להגיע, איזה סוג תפקיד מתאים לך, ואיזה סוג ממש לא.
🔹 שדרוג במסרים: את יודעת להסביר את עצמך יותר טוב – בקורות החיים, בפנייה למגייסים או אפילו לחברה טובה ששואלת "מה את מחפשת?".
🔹 איכות הפניות משתפרת: אולי עדיין לא קיבלת תשובה חיובית, אבל התחלת לקבל יותר צפיות בלינקדאין, יותר תגובות אישיות, או אפילו פנייה אחת שהייתה מדויקת במיוחד.
אלו דברים שלא תמיד נראים מבחוץ – אבל הם בונים את הקרקע להצעה שתגיע.
תני לעצמך קרדיט על כל צעד כזה.
איך כתבה לי השבוע מישהי אלופה, שנמצאת עכשיו בליווי אישי:
"זה מתחיל להיות זורם ואפילו קצת נחמד החיפוש עבודה ברוך ד'.
וזה העיקר מבחינתי."
היא עוד לא קיבלה הצעה – אבל היא לגמרי בדרך הנכונה.
וזו התקדמות עצומה, במיוחד כשזוכרים שבתחילת הדרך, רק לחשוב על חיפוש עבודה הכניס אותה ללחץ ובלבול.